אני מניח שזה דורש הסבר.
היום אחרי ההצגה החלטתי לנצל את הנסיעה הביתה כדי לבצע שיחות טלפון שונות. אחת השיחות יועדה לחברינו ועד לא מכבר שותפנו לאיגוד- אברהם יצחק מאיר.
בלי לפרט יותר מדי, השיחה התחילה בהתעניינות הכנה שלי בחבר (שכידוע, עובר תקופה לא קלה). איכשהו השיחה התגלגלה למחוזות ה'מה עוד נשאר לערוך' ממש בניגוד לרצוני. איכשהו זה הגיע לעריכה של 'ארץ ישראל האבודה', וברגע אחד אביץ התחיל לשפוך עלי קיתונות של כעס ותסכול ומרירות בכמות ובצורה שלא הייתי חולם שיש בו, וספציפית- אלי.
בתור מי שבאמת ניסה להתעניין בשלומו, נפגעתי מאוד. לא ראיתי מעולם את מערכת היחסים שלי עם אביץ באופן כזה, כפוי ולוחץ, בניגוד בולט למערכת היחסים הידועה (לשמצה בעיקר, למרבה הצער) של יחסי אושרי- אביץ באראל.
אחרי שהתקשרתי לאושרי ולא קיבלתי התייחסות שהניחה את דעתי (אולי כי באמת אושרי עדיין חלק גדול מאותה עכירות של הפרישה של אביץ) החלטתי (בסיעתא דשמיא גדולה) לדבר קצת עם דוד על כל הסיפור (לבושתי הרבה מדובר בעוד מקרה קלאסי בו יש אדם שאני צריך לשמור איתו על קשר, אבל משום מה אני לא...)
דוד עזר לי מאוד לקבל נקודת ראות שונה על העניין, בתור מי שמצוי מחוץ לסיפור, וגם לנסות ולהבין יותר מה גרם לשיחה הקשה הזאת ביני לבין אביץ. בין השאר, האופן הקלוקל שבו הופיע "חזון אראל" עם "הנחיות לגבי אופן עזיבת חברים את הקבוצה" בתזמון כזה שאיכשהו גרם לאביץ להבין בצורה מעוותת שאנחנו מעודדים את הפרישה שלו, מה שגרם לו כמובן להיפגע עוד יותר, מתעלם לחלוטין כמעט מהעובדה שלאורך תקופה ארוכה (גם באשמתו, ובכל זאת) רוב העומס באראל הונחת על אביץ.
אני מקווה שתנתן לנו (ולי, כי כנראה בכל זאת עשיתי משהו שפגע באביץ מאוד) ההזדמנות לתקן את הפגיעה הזאת בתקופה הקרובה.
ואז גחברנו קצת על אראל, ודוד סיפר לי משהו שהדהים אותי בפשטות שלו- הבעיה המרכזית באראל כרגע היא שהכל שרוי במעטה של ערפול וכאוס.
יתכן שאושרי ואסף מגחכים עכשיו לעצמם ואומרים "אני לא מאמין איך אלעד לא שם לב לזה קודם" אבל האמת היא שבאמת לא ראיתי כך את הדברים... עכשיו מובן לי מאיפה מגיע פתאום האטרף הקטסטרופלי של אושרי ואסף (בעיקר של אושרי) למזכירה/ מנהל וכו' בכל מחיר- היעדר כיוון ברור.
השאלות במה אנחנו רוצים להשקיע, כמה ואיך הן שאלות שלא עסקנו בהם בכלל בתקופה האחרונה, מה שגרם למעשה לכל אחד לפתח הסתכלות עצמית ומערכת ציפיות נפרדת ממה שהולך לקרות כתוצאה משיתוף הפעולה הזה...
אני חש תסכול עמוק מעצם הרצון לעסוק בשאלה, כיוון שבתור 'סמן האיכות' באראל (כפי שהוגדרתי על ידיכם לא פעם) ידי כבולות בצרכים החומריים של שאר חברי הקבוצה. העובדה היא שאין דרך אמיתית להרים שום פרויקט גדול בלי שהשותפים בעשייה יעשו את המאמץ להחזיק ראש מעל המים ולהשקיע בלי לראות גבול בטווח המיידי, ואת המאמץ של אמונה עמוקה במוצר/ יצירה שהם מקדמים, ובעצם הזכות לקיומה של יצירה כזאת, קודם כל ולפני הכל- מעצם היותה יצירה שראוי שתצא לעולם (ורק לאחר מכן, במישור הרבה יותר נמוך- איך היא תרוויח)
ובכל זאת, למרות שכל המשברים האחרונים גרמו לערעור ניכר במידת האמון שלי בשותפי, אני חושב שאחת הדרכים הנכונות לשיקום האמון הזה הוא להשתדל ולפרוש ככל שאפשר, כל אחד מאיתנו ככל יכולתו, את הציפיות שלו מאראל, את הפרויקטים שהוא היה רוצה לראות אותנו עוסקים בעשייה שלהם, ואת הדברים שעבורם הוא מוכן להשקיע את כל מרצו ונשמתו גם בלי תמורה נראית לעין (אם כי מתוך אמונה שתמורה כזאת אכן תגיע בשלב זה או אחר)
------------------------------
אחרי כל ההקדמה, אתחיל בדיוויזיה המרכזית שבה התחלנו לעסוק בתוך אראל- קטגוריית הילדים. קטגוריה שבה אני ואושרי התחלנו לעסוק- למען האמת- בעקבות דחייה מערוץ מאיר לילדים ששנינו הועסקנו בו אחרי שהגדלנו ראש. התאחדנו במטרה הפומפוזית משהו להקים ערוץ אלטרנטיבי שיתחרה בערוץ מאיר לילדים...
ראשית, היה הרשל'ה. פרויקט מקסים בפשטותו וברעיון המסחרי המבריק שלו- פורטל אינטרנטי מעוצב ומושקע המרכז בתוכו הפניות לאתרי ילדים המותאמים במיוחד לציבור הדתי, או הציבור שמחפש אתרים כאלו. הרשל'ה היה אמור להפוך לפלטפורמה אינטרנטית עצמאית שתהווה במת הבית של תוכניות הווידאו של אראל עצמה, מקנה לנו בעצם פרסום אדיר ללא צורך בפרסום. כדי לקדם מחירות, עיצבתי דמות של הרשל'ה (שהייתה למעשה, הפן הוויזואלי החזק שגרם לאנשים להישאר בדף למשך יותר מכמה שניות) ואושרי בא עם הרעיון לבקש מידידינו יהל חזן לעצב בובה בדמותו של הרשל'ה, וזו תמליץ לילדים בקטעי ווידאו קצרים בכל שבוע על אתרי אינטרנט וקישורים לתוכניות איכותיות שונות שניתן למצוא ברשת. בערך חודש עוד פיתחנו תקוות לגבי הפורטל ובאמת הרגשנו שאנחנו מגיעים לדרך המלך עם סטראט-אפ ענק. אפילו קיבלנו פרסום בעלון שבת 'מעייני הישועה' שגרם לכמה אלפי כניסות ביום שאחרי.
באופן שעד כה לא לגמרי הבנתי (חוץ מזה שהוא עירב את דן עמיאל בדין תורה, מחיר אחזקת אתר ואביץ אחד שהיה אמור לתחזק אתר ולערוך סרטים ולא ממש הצליח לעשות אף אחד מהשניים) הפרויקט הלך וגווע לאטו עד שביום בהיר אחד, כשלחצתי על הלינק של האתר, לא היה אפשר למצוא שם כלום. האתר נפל ואתו גם כל התקוות שנתלו בו.
ואז צץ הסטארט אפ של ערוץ המשפחה היהודית. משהו שעירב איזה חבר של אושרי שדיבר גבוה גבוה ואת רפי קפלן... איכשהו. התאספנו ליום צילומים ויצרנו פלטפורמה המזכירה משהו בין רחוב סומסום פרימיטיבי לפרפר נחמד פרימיטיבי לדתיים, כאשר המנחים השונים (אושרי אלעד אסף) והבובות (הרשל'ה וגירגש, פליטים בארץ נוכריה) סיפקו למעשה קטעים קצרים המקשרים בין תוכניות אינטרנט וקטעי ווידאו שונים המשודרים ביניהם, יוצרים למעשה הכנה אמיתית לתוכנית קבועה בהפקה נמוכה מאוד.
גם הפרויקט הזה נמוג אל תוך הערפל האראלי, כנראה גם בעקבות בעיות עריכה.
בעקבות שיתוף הפעולה המוצלח עם יהל חזן, עלה רעיון משותף לשנינו להתחיל להרים סדרת ילדים הכוללת בובות טלוויזיה שנעצב בכיכובו של הרשל'ה שתקרא 'החברים של הרשל'ה'. יצרנו לוח זמנים, התחלנו ביצירת תסריטים, יצרנו איורי קונספט, פיתחנו דמויות שונות ודנו בטכניקות הטובות ביותר כדי להגיע לתוצאות טובות, כמו גם פשוטות וזולות ככל האפשר.
הפרויקט הזה גווע בעיקר בגלל יהל, שגילה לפתע שאין לו זמן להשקיע בפרויקט כזה, ולאחר זמן לא רב (על רקע הצבת תנאים מצד אושרי לכניסה לאראל) יהל החליט לנתק קשר והפרויקט נעלם גם הוא במגירות של אראל.
איפשהוא, בין לבין כל זה, אסף ואושרי חיפשו פורמט פשוט, מהיר וזול שבו יוכלו להעלות הצגות לילדים בנושא החגים. בסדרת הברקות קצרה הם יצרו הצגה שלימים הפכה לקונספט שמוכר לנו כיום כצוות תעלומה. יחד עם תחילת כניסתי לתאטרון כשחקן, התחלתי יחד עם שאר החברים לפתח את הסיפור, העלילה, הדמויות ועוד, ובסופו של תהליך (שאותו דחף אושרי בעיקר) צולמה ההפקה האראלית הראשונה של צוות תעלומה- חג החנופה (שחוגג בימים אלו שנה לעלייתו על הבמות והמסכים).
הסרט (אם אפשר לקרוא לזה כך) היה כישלון על פי רוב הפרמטרים, אך הודות לשיווק מוצלח של אסף, ההצגה הופיעה מספר פעמים עצום בחנוכה של אותה שנה, מותירה לאושרי ולאסף טעם לעוד, ומאפשרת למעשה לכולם להמשיך ולפתח את הקונספט. בהצגה הבאה 'חג הפירורים' כבר הייתה לי יד חופשית רבה יותר בקונספט, וכתבתי למעשה את המחזה- שלמעט שינויים קלים- היה מה שהפך לבסוף להצגה, שהקפיצה את קונספט צוות תעלומה צעד גדול קדימה לקראת ההפיכה הגדולה שלו לסדרה של ממש. במהלך חצי השנה הבאה עלו על הבמות 'יום העצמות' 'יום גירושלים' 'הסלע המדבר' 'בריאות' ו'ארץ ישראל האבודה', ולאחרונה גם רימייק של 'חג הסופלות' (שהתחיל את הכל) ו'סוד השפה העברית' שרץ עכשיו.
לאחר הרבה דחיפה (גילוי נאות- בעיקר מצידי) הבשילה הקרקע להפקת ווידאו נוספת של 'צוות תעלומה- ארץ ישראל האבודה' בגישה מעט מעט יותר רצינית ומקצועית, שלמרות שאולי תיכשל בפרמטרים המקצועיים של התעשייה כולה, היוותה מקפצה אדירה ביחס לצילומי 'חג החנופה'.
צוות תעלומה עד כה מוכח כהפקה המוצלחת ביותר, ולו רק מפני שהוא מדליק יותר מאדם אחד ששותף באראל (למרות שגם כעת, הוא נמצא בסכנה לאבד את יתרונו הרציני ביותר-הפקות ווידאו)
------------------------------
ניתן להצביע על כמה נקודות שבעקבותיהן נפלו רוב רובן של ההפקות האלו, רובן נוגעות ברמות כאלו ואחרות של מוכנות ותפקוד לקוי של השותפים.
במקום לנתח אחת אחת את הטעויות (ומי שמעוניין לעסוק במשימה החשובה הזאת, אדרבא, בשמחה ובהצלחה) אני מעדיף לומר מה הרצון שלי, ולאחריו לשמוע מה הרצונות שלכם...
------------------------------
כדי להצליח ולגעת בחזון שעליו דיברנו במיילים הקודמים, אני מאמין שאראל צריכה לסלול את הדרך במדיה המשפיעה ביותר הקיימת, ובעיני, החזקה והמדהימה מכולם היא התקשורת, בתוכה- סרטים ותוכניות, ובתוכם סרטים ותוכניות עלילתיים. זו המטרה שלשמה התאספנו כאן ברמה המעשית כבסיס לכל האידיאלים הגדולים.
אם מדובר בהפקות ילדים- לו יהי כן. אני חושב שכולנו אוהבים את העיסוק הזה ואת קהל היעד הזה- וזו דרך נפלאה להתפרנס ממנה יום אחד (ממש כמו שאני חושב שכיף להתפרנס מעבודה בערוץ מאיר, למרות שגם שם, כמו בכל מקום, יש תמיד בכיינים)
דוד אמר לי שהוא ניסה למכור קונספט לתוכנית ילדים לערוץ מאיר. יורם בירס התלהב, אבל אמר לדוד שאין לערוץ כלים ואמצעים להפיק תוכנית כזאת בשלב זה.
עמדתי היא שכל קונספט מוצלח של תוכנית ילדים שחברי אראל יביעו עניין בהפקתה, אני ארתם לכך ככל יכולתי כפי שעשיתי עד כה וכפי שאמשיך לעשות.
------------------------------
בלי להתייחס כרגע לעניין ההשקעה הכספית, שכאמור, אין לי מענה עליו בינתיים, אבל כמכלול של תוכניות ילדים שאראל תפיק-
אני רוצה לראות אתר דוגמת הרשל'ה קם ועומד על הרגליים- עם הרעיון המקורי שלו כפלטפורמה עבור תוכניות הילדים של אראל. לא האמנתי בחבירה לערוץ שבע או לרפי קפלן ואני עדיין לא מאמין בה.
אני רוצה שקונספט כמו 'הרשל'ה וחברים' ובוודאי קונספט 'צוות תעלומה' יקבלו לכל אחד מהם הפקה של עונה שלמה אחת לפחות שתאפשר צ'אנס אמיתי לכל אחת מהן... יתכן שרעיון ההנחיה שתואר ב'ערוץ המשפחה היהודית' יקבל ביטוי באחת מהתוכניות הללו.
אבל יותר מהכל, אני רוצה שהפקות הווידאו הוא מה שיהיה הרצון העמוק והרציני ביותר של חברי אראל, ושמרב מאמציהם יושקעו במדיה הזאת נקודתית, אפילו שיש תאטרון, וקומיקס, וספרים, ומוזיקה, ורדיו, אם כל הכבוד (ויש הרבה) כל אלו לעולם לא יתחילו אפילו לגרד את העוצמה הטלוויזיונית ולעולם לא יצמחו למימדים שאליהם המדיה המצולמת מסוגלת לצמוח בקלות יחסית.
------------------------------
בשלב זה אני מעדיף לעצור, כדי לשמוע מה אתם חושבים על הניתוח, על הכיוון ועל המסקנות, ובעיקר להתחיל מהלך שתכליתו תיאום ציפיות בין כולנו והכוונה לקראת האופן שבו אראל תתנהל בעתיד הקרוב.
שבת שלום לכולם!
[הועתק ככתבו וכלשונו מהדיון המלא במייל]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה